מי האמין למסר שלנו?

למי גילה אלוהים את זרועו החזקה?

עבדי גדל בנוכחות האדון כמו יורה ירוק רך,

כמו שורש באדמה יבשה.

לא היה שום דבר יפה או מלכותי בהופעתו,

שום דבר שימשוך אותנו אליו.

הוא היה בז ונדחה –

איש של צער, המכיר את היגון העמוק ביותר.

הפנינו לו את הגב והסתכלנו לכיוון השני.

הוא היה בזוי, ולא היה אכפת לנו.

ובכל זאת, היו אלה חולשותינו שהוא נשא;

הצער שלנו הוא שהכביד עליו.

וחשבנו שהצרות שלו הן עונש מאלוהים,

עונש על חטאיו!

אבל הוא נוקב למרד שלנו,

נמחצו על חטאינו.

הוא הוכה כדי שנהיה שלמים.

הצליפו בו כדי שנוכל להירפא.

כולנו, כמו כבשים, התרחקנו.

עזבנו את דרכי אלוהים כדי ללכת בדרכינו.

ובכל זאת ה' הניח עליו

החטאים של כולנו.

הוא דוכא והתייחסו אליו בחומרה,

אבל הוא מעולם לא אמר מילה.

הוא הובל כמו שה לטבח.

וככבשה שותקת לפני הגזוזים,

הוא לא פתח את הפה.

8 מגונה שלא בצדק,

הוא הובל משם.

לאף אחד לא היה אכפת שהוא מת בלי צאצאים,

שחייו נגדעו באמצע הזרם.

אבל הוא הוכה

על מרד עמי.

הוא לא עשה שום דבר רע

ומעולם לא רימה אף אחד.

אבל הוא נקבר כמו פושע;

הוא הוכנס לקברו של עשיר.

אבל זו הייתה תוכניתו הטובה של אלוהים למחוץ אותו

ולגרום לו צער.

אך כאשר חייו הופכים לקורבן חטאת,

יהיו לו צאצאים רבים.

הוא ייהנה מחיים ארוכים,

ותוכניתו הטובה של אלוהים תשגשג בידיו.

כאשר הוא רואה את כל מה שמושג על ידי ייסוריו,

הוא יהיה מרוצה.

ובגלל הניסיון שלו,

עבדי הצדיק יאפשר זאת

כדי שרבים ייספרו צדיקים,

כי הוא יישא את כל חטאיהם.

אני אתן לו את הכבוד של מנצח